ראיון עם טיג'יי ליף כשחקן הבלייזרס על השנה האחרונה והשנה הבאה…

הלייק7ס הגיעו העירה והפסידו לבליי6רס בקרב על הבריחה מהפלייאין. 106-101 במשחק שלא היה כל-כך צמוד ובו הקבוצה הבייתית הוליכה ברובו . דימיאן עם 38 התפרעויות ושבעה עצורים. סיג'יי ופאוול הוסיפו 40 חיכוכים משותפים . ללייקרס שלושה פצועים בינוני ודייויס אחד עם 36 ידויים ו-12 התנגדויות למעצר שלא עזרו. לפורטלנד קרבות נגד בכירות המערב עד סוף השנה שממשיכות היום מול הספרס (יוטה,פיניקס ודנבר). הלייקרס עם לו"ז קצת יותר נוח אבל בלי סגל שמסוגל להרבה, בטח כאשר דראמונד מסיים משחק עם 4 נקודות וקוזמה עוזר ליריבה עם 2-11 מהשדה -אפס משש מבחוץ כולל כמה מבטים פתוחים בסוף המשחק שיכלו להשפיע. ימשיכו לחכות שלברון יחזור וינסה להיות עצמו אחרי פציעה טורדנית וחודש וחצי בחוץ.

נראה אם זה הגיל או התרגיל… בנצחון הזה הבלייזרס גם לוקחים את הסדרה העונתית ככה שהפער הוא יותר מרק משחק אחד . גם מול המאבריקס יש לפורטלנד יתרון.

לראשונה השנה במודה סנטר הורשה להכנס קהל. ההתרגשות הייתה רבה וניכרת גם על הבאים וגם על הסדרנים ואנשי הצוות והכל תחת מגבלות קורונה רבות. בסך הכל אלפיים איש הורשו להכנס לאצטדיון של עשרים אלף,עשו רעש די יפה ואני אישית התגעגעתי גם לקריאות ה-BEAT L.A הישנות והטובות.

בהחלט גם היה שינוי בגישה של השחקנים שנופפו לקהל וכאילו קיבלו כוונה ומהות למאמץ על המגרש. במיוחד אלו שלא זכו עוד לשחק מול הקהל הביתי של הקבוצה כמו קובינגטון, נורמן פאוול, דיג'יי ג'וניור(שיאלץ להמשיך לחכות לדקות) וגם נרקיץ' שלא ראה את הקהל הזה מעל לשנתיים. משחק לא גדול של הבלייזרס אבל הנצחון מעל לכל פה. לדעתי המיקום (כל עוד הוא לא 7 ומטה ) פחות חשוב אלא זהות היריבה בסיסוב הראשון היא שתיתן לבלייזרס צ'אנס לפתח איזושהיא ריצה כאשר אני מעדיף לפגוש את דנבר מאשר את הקליפרס. יש לפורטלנד מאצ'אפ יותר טוב, יותר נסיון וגם לא מפריע שיש להם פצועים. הקליפרס באים חדים ורעבים נראה לי שהם יותר מסוכנים. אבל אי אפשר לנחש, המערב צפוף מאוד ורק במחזור האחרון סביר להניח שהיריבות תתקבע.

לפני כחודש לערך הבלייזרס החתימו את טיג'יי ליף לחוזה עד סוף העונה. הישראלי שוחרר מאוקלהומה בלי ששיחק שם אחרי שאינדיאנה העבירו אותו בתחילת העונה. אין ספק שבשלוש השנים שלו בליגה הוא לא הביא או קיבל צ'אנס להביא איזה יכולת מיוחדת. המציאות שמה אותו בקצה הספסל ואולי גם על הגבול שבין להיות בפנים או בחוץ. הוא שחקן קצה ספסל (אתמול היה חולה ולא נרשם) שזכה לקבל יחסית הרבה דקות זבל במשחקים האחרונים בהם הקבוצה פתחה פער גדול והיו דקות לתת. תרם גם בקטנה ( ההיילייטס בכתבה) שוחחתי איתו קצת על השנה האחרונה בחייו, ההצטרפות לבלייזרס והעתיד המקצועי שלו כמו גם הרצון והאופציה לתרום לנבחרת באליפות אירופה בקיץ . עד לסיום העונה ולקראת שנה הבאה אערוך עליו עוד סקירה ולו רק בגלל שהוא שוב,כנראה (וגם קצת אולי בעצב אבל שלא באשמתו), הכדורסלן הישראלי הבכיר בעולם.

הוא בחר את הגופייה מספר 18 בלי להבין את הקונוטציה ובכלל הישראליות עוד לא נגעה בו כדי להשפיע על אישיותו. הוא לא ידע את ההבדלים בין עראייס וקבב בפיתה,ועוד יצטרך לעבור הרבה כדי להשתפשף בטח אם הוא יגיע לקלחת של הכדורסל באירופה.

הישורת האחרונה לקראת הפלייאוף כבר כאן. העלייה בדריכות ובמתח נמצאת אצל כולנו. עונה קצת מוזרה בצל המגפה אבל אני בטוח שנכונו לנו חודשיים מרתקים של כדורסל.